הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

דברים שלמדתי בזכות הקורונה

אמא "את חולה?"

אני חושבת שהפחד הכי גדול של הילדים שלנו (גם אם הם לא מודים בכך) זה שלא נהיה זמינים עבורם.

כשאנחנו חולים או חווים משבר אישי ואנחנו טיפה מתנתקים - הם מרגישים את זה מיד.

לא רק שהמחלה המעצבנת מנתקת אותנו קצת מהאווירה בבית, גם הפחד שמא נדביק אותם מפחיד אותנו וגם אותם לא פחות.

לא משנה מה אעשה, בכל פעם שאני טיפונת מתנתקת עולים במודע (או שלא במודע) חלקים ורגעים מן העבר - הנסיעה לבית החולים, החשש שאני אתנתק לזמן ארוך מהילדים והחשש שאדביק אותם הפחיד אותי מאוד.

האינסטינקט הראשוני שלי היה לשמור את כל העניין בסוד. עד שלא יודעים אין טעם לשתף, אמרתי לעצמי - אבל, מיד זנחתי את המחשבה הזו. הרי כבר הינו ב'סרט' הזה וזה לא עבד טוב. סודות הופכים לכדורי שלג שמתגלגלים ואין לי אף פעם מושג לאילו מיימדים הם יגדל.

ח' היקר חזר הביתה ואני נסעתי בVIP לבית החולים (מי שלא קרא על מעללי ביום בדיקות הקורונה מוזמן - הקישור יחכה לכם בתגובה הראשונה) – הבקשה היחידה שביקשתי ממנו היתה (טוב, לא באמת היחידה 😊 ) שישתף את הילדים, שיברר אם יש להם שאלות, ביקשתי ממנו לענות בפשטות אבל את האמת. 'אל תטאטא מתחת לשטיח' הפצרתי בח' ושנינו יצאנו לדרך - כל אחד לכיוונו.

כך היה, הם דברו על זה, צחקו עלי קצת וחיכו יחד לראות מה קורה איתי כשאני לא מפסיקה לשלוח להם תמונות, כותבת סיפורים על החוויה וגם מקשקשת איתם בטלפון. לא מתנתקת.

בסוף היום חזרתי הביתה (תודה לאל!) וכשחזרתי היה משהו אחר באוויר, אומנם הייתי גמורה ומפוחדת מתוצאות הבדיקה שטרם הגיעו אבל, בכל זאת, מצאתי את הכוחות לדבר עם כל אחד מהם. ישבנו וסיפרתי לכל אחד על החוויה שלי באמבולנס, על הבדיקות ועל האווירה, שאלתי אותם איך הם מרגישים ולהיות שם יחד איתם.

לא היתה מאושרת ממני בבוקר למחרת כשהסתבר לי שאני לא חולה בקורונה וזה רק עוד וירוס מעצבן (תודה ענקית לקופת החולים המהממת שלי שלא נתנה לי לעבור את השבת ללא ידיעה) – הדבר המרגש ביותר בכל זה שאפילו מעלה בי דמעות – הוא זה שאני לא חולה במחלה שיכולה לפגוע גם בהם, אני לא מעבירה להם את הזבל הזה. מודה על כך כל יום מחדש.

ומה למדתי מכל זה? למדתי ששיתוף הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי, אין מה להיכנס לפרטים בכדי לספר , מה שחשוב זה להיות ברורים, קצרים וקשובים. מה שחשוב זה לא הכניס אותם לסחרור שאני נמצאת בו, הם לא שם וזה לא תפקידם אבל כן כדאי לנסות למצוא את הכוחות לדבר עם כל אחד לפי מה שהוא מסוגל ולא לפחד מהשאלות כי הן הרבה יותר פשוטות ממה שאני מדמיינת.

תודה לך קורונה שחשבת להכנס אבל ... אני שמחה שבסוף נשארת בחוץ. אני לומדת בזכותך בכל יום דברים חדשים ומקווה להמשיך ללמוד בלעדיך – אמן!

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon