הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

מחשבות על יום זיכרון

ביום הזה, אני לא עוזבת את הרדיו, אני נדבקת אליו, אל השירים, אל הסיפורים האישיים על הנופלים, מנסה לחבק אותם, לחבק את עצמי.

אני, שנולדתי למשפחה שעלתה עוד בעליית הביל"וים לארץ ישראל מצד אחד ומהצד השני נכדה למי שנטש הכל בכדי להגיע לארץ רגע לפני השואה, ציונית בנשמה.

עם השנים גדלתי וגם למדתי להבין את ה'מחירים' (בנפש ולנפש), את חוסר האונים ואת ההרגשה הקשה שאין לנו שליטה על הדברים.

כל כך הרבה אנשים הסובבים אותנו שהשכול פגע בהם, אנשים שברגע פתאומי אחד חייהם השתנו - רגע של נפילת קטיושה או קסאם בקריית שמונה או בעוטף עזה, כאלה שהתיישבו להתענג על כוס קפה בבית קפה שהתפוצץ בפיגוע או אנשים שבסה"כ ביקשו לעלות על אוטובוס בדרכם למקום עבודתם.

לא סתם יש לנו חדשות כל חצי שעה ומיליון דיווחים ישר לנייד – אנחנו פוחדים, פוחדים שיקרה משהו לנו ולאהובים שלנו. אנחנו רוצים להיות מעודכנים, דרוכים ומוכנים לכל מצב.

לא נראה לי שמישהו יכול להיות מוכן לרגע בו ידפקו לו על הדלת או יתקשרו אליו כי ילדו נפגע. לא נראה לי שאפשר להיות מוכנים לרגע נפילת טיל או לתמונות בטלוויזיה על האהוב שנפגע בפיגוע.

אין לי שליטה וביום הזה אני מרגישה עוד יותר את חוסר האונים.

מתפללת שלא יהיו עוד מלחמות – הלוואי.

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon