הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

יום השואה בבית של שילי

מידי שנה, בערב יום השואה אני כותבת על הסיפור המשפחתי הפרטי שלי.

הפעם, המצב גרם לי לראות את הדברים מזווית אחרת.

גם בימים אלה אני נפגשת (וירטואלית, כמובן) עם הצוות של הבית של שילי, אחת מחברות הצוות שיתפה אותי שבמשך שנים רבות עבדה עם ניצולי שואה ובני הדור השני ושהחלק הבולט בסיפוריהם היה העדר הוריהם, מהם הופרדו.

ההפרדה מהורים הייתה החלק הקשה שבתופת שעברו וסיפרו שהיה להם קל יותר לעבור את הימים הבלתי נסבלים אם היו הוריהם לצידם.

ניצולי השואה שעברו גהינום לא סתם נאחזו בתחושה הזו שאם הוריהם היו לצידם היה להם קל יותר - לתמיכה המשפחתית, לקשר המשפחתי ולחיבוק יש משמעות אדירה.

היה לי מאוד קשה להכיל את זה, זה הכאיב לי והדבר הראשון שקרה היה שחשבתי על הילדים שלי.

היה לי קשה כי פעמים רבות אני עוזרת להם או נמצאת עבורם בדברים חומרים (בלימודים, בכביסות, באוכל, בארבע קירות) ובעצם הם צריכים אותי שם נפשית – כי אני הכוח שלהם.

אם רק אהיה שם בשבילם, הם אולי ירגישו שהם יכולים ומסוגלים הרבה יותר.

היום ביום השואה בתוך מצב קורונה, אני מבינה יותר מתמיד עד כמה הדברים הבסיסים הללו הם אלה החשובים באמת.

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon