הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

עברנו את פרעה אז נעבור גם את זה...

רגע לפני שיתחילו לאט לאט לשחרר לנו את ה'חגורה' בדרך אל החיים הנורמליים שנזנחו להם, אני מרגישה לא טוב.

כאישה שעברה (לפני 15 יום) את ה-50 אני מרגישה את גלי החום בשיא עוצמתם.

הגוף שלי רותח (אפשר להכין עלי סטייק לארוחת הצהריים) והראש כבד עלי במיוחד.

האמת היא שגלי החום הם רק קצה הקרחון - אני מהזן שלא זוכר את חלומותיו אבל הפעם אני זוכרת ועוד איך! אני, שאולי גם מדחיקה את הפחדים בימים טרופים אלה חולמת אותם בלילות כשכל המגננות יורדות.

ואכן, חלמתי שבעקבות 'התחממות הקו' בדרום, בני החייל לא ישוב הביתה וישאר בבסיס.

התעוררתי מסוחררת והתחלתי לחשוב (עם ראשי הכבד והדואב) וניסיתי להבין למה זה קורה לי דווקא עכשיו?

פתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב לכם ותוך כדי כתיבה התחלתי להבין - עכשיו, שעות ראשונות אחרי חג הפסח זה הזמן וזו השעה - בקרוב יתחילו בהקלות היציאה מהבתים.

אני יודעת שזה נשמע מטורף שדווקא הקלות גורמות לי לחוסר שקט ומנוחה, לראש כבד ולגלי חום משודרגים - אבל שינויים בתוך המגבלות הם עדיין לא מעבר משחור ללבן, מסגר לחירות, מבית אל החוץ הפתוח והרחב.

אחרי חודש שלם שהמדינה הניחה אותנו ממש ב'צמר גפן' אני צריכה לכייל את עצמי מחדש עפ"י חוקיות שונה וחדשה – שינויים הם לא הצד החזק שלי, בטח ובטח כשלא מדברים אפילו על יציאה לשיגרה מלאה.

נזכרתי שכשחליתי ואושפזתי בבית החולים המעבר בין סכנה ממשית לשחרור מבית החולים הוא מעבר מטורף - ברגע אחד הודיעו לי ש'זהו, את בריאה, אין סכנה, לכי הביתה'.

אני נזכרת דווקא ברגעים האלה משום שההחלטה (הפתאומית והקיצונית) הזו אחרי שמירה הדוקה הפחידה אותי מאוד. כל כך התנגדתי, מפחד, עד שעלה לי החום ונשארתי שם שבוע.

גם הפעם אני מפחדת מהשחרור. מה יהיה? איך נעבור את זה? מה יהיה אפשר? איך הילדים יצליחו להשתלב חזרה במסגרות? האם יצליחו לשמור על התנאים? מה עם בתים שפחות הקפידו בהם – איך זה ישפיע עלינו?

בקיצור עכשיו שמשחררים אותנו לאט לאט – אני מרגישה, שוב, שאין לי שליטה על כלום (לא שהיה לי קודם) אבל זה גורם לי לסחרור.

מה אתם מרגישים?

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon