הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

על הרפתקאות, קורונה וחלומות על שיגרה

כשאנחנו יוצאים לטיול אני יודעת איפה הוא מתחיל, מתכננת מה יהיה במהלכו וגם איפה הוא נגמר.

בתחילתו של כל טיול ישנה התלהבות ולקראת השליש האחרון כבר מתחיל להימאס ובא לנו כבר לחזור הביתה - עם השנים הפכתי לסטטיסטיקאית הבית בנושא, מוכח שהנוסחה הזו מדוייקת להפליא. מצב קורונה לא רחוק מטיול מבחינתי, ההתחלה היתה מלאת התלהבות (חופש, אין בית ספר, קמים מאוחר) טיול עם המון התרגשות לקראת הבאות.

השקענו מחשבה איך למלא את זמנם של הילדים, את הזמן שלנו ובדרכים להתארגנות על כל צרכינו.

הייתה זו הרגשה שאנחנו יוצאים למסע מסקרן ואפילו מעט מסוכן יחד, משהו שלא רחוק ממשחק מחשב מלא בהרפתקאות של הנבחרת המשפחתית שלנו.

ועכשיו, אחרי התקופה הראשונה הזו ב'ג'ונגל' מלא ההרפתקאות, כשפסח כבר מאחורינו אני רוצה תפנית בעלילה! אני רוצה להפסיק את המשחק, לעשות 'פוס' כי כבר כולנו עברנו את שלב ההתלהבות - כבר הכנו את כל המתכונים ברשת, עשינו זום המון פעמים עם בני המשפחה, שיא ההתלהבות עבר חלף לו - ועכשיו מה? עכשיו כבר עברנו את אמצע הטיול...

ומה עכשיו? אנחנו באמצע? לקראת הסוף? אפשר להתחיל לחשוב על היום שאחרי?

כאן, אני פתאום מבינה שאני לא זו שתכננה את הטיול הזה, אין לאף אחד מאיתנו מושג ירוק מתי ואיך הכל יגמר - אנחנו תלויים באוויר... וזה נורא!

הבנתי, שלפחות לפי מצב משתתפי הטיול - הגענו לשליש האחרון של הטיול – השליש המתסכל, המנדנד, המתבאס... השליש שכבר מחכה לשיגרה החדשה כי נמאס לכולנו כבר מההרפתקה...כולם רוצים כבר את השיגרה, צמאים לזמן עם החברים ורוצים טיפה של שקט (ואולי גם פרטיות, רחמנא ליצן?).

אבל, אנחנו לא בטיול או בהרפתקה כתובה מראש - אין כאן סיפור עם התחלה, אמצע וסוף.. יש לנו רק מקום לתקווה ולחלומות...

איך מתמודדים עם זה? איך ממשיכים להרפתקה הבאה שתתרום עוד טיפה 'אוויר לנשימה'?

דברו איתי, אתם משאירים אותי פה לבד בחושך 😊 לא יפה!!!

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon