הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

מסוגרים בבתים - 30 הימים הראשונים

כבר עברו 30 יום מתחילת הסתגרות הקורונה וחלקכם משתפים אותי באמירות ושאלות רבות מצד הדור הצעיר.

לעיתים, נדמה לנו כאילו הילדים נמצאים בלונה-פארק אינסופי - בפועל, לא פשוט להם.

הראש שלהם לא מפסיק לחשוב ואפילו לדאוג, למרות שנראה שהם מרוצים מכל העניין.

שום דבר לא עובר מעל הראש של הילדים, גם אם נדמה שהם בכלל לא מתעניינים או מעוניינים.

הילדים שלנו רואים, מרגישים וחווים את האווירה.

יש שמשתפים יותר יש שבאים בלילה למיטה ורוצים להיות יחד יש המצותתים לשיחות המבוגרים יש כאלה שלא מדברים יש שחווים את המצב דרך הגוף – במחלות והתנהגויות יש ששואלים שאלות

הפעם, מרגיש לכולנו שאין לנו את התשובות לשאלות - מה נענה להם? אנחנו נהיה בריאים אל תדאגו? מחר הכל יעבור?

נכון, אי אפשר לענות להם תשובה מתי כל זה יעבור אבל כן אפשר להיות איתם עם מה שהם אומרים, מרגישים, חווים, חושבים או מתנהגים.

לאחרונה, הבנתי שלנו המבוגרים אין פתרונות, הידע הוא חלקי, אנחנו באי וודאות גדולה וזה מעלה את החרדה.

הילדים מרגישים את זה ובכדי שנהיה איתם, גם בזה, חשוב שנמצא את המקום שלנו, מקום בו נוכל לקבל עזרה, להתמודד ולחשוב על מה שקורה.

אני רוצה לאפשר לילדי את המקום לדבר על הדברים האלו.

כל המשחקים והפעילויות חשובים וגם חשוב לעודד את הילדים לבטא (בדיבור או בדרך אחרת) את מה שמטריד אותם ואת רגשותיהם – שיתוף ושיחה יוכלו לעזור לנו לילדים לעבור את הימים האלה.

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon