הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

מקום לעצמי

אני מדברת כל הזמן על החשיבות של לתת מקום לילדים ואני פחות נותנת מקום למה שקורה אצלי.

אני לא ידעת איך אתם חווים את זה אבל בכל יציאה מהבית כשאני מגיעה למרכז בשוהם ליבי מתמלא עצב, בכל פעם אני מרגישה את החוגרה מתהדקת יותר ויותר.

המחסור בביצים, לדוגמא הפך גם קניה שגרתית ל'מלחמה' בפני עצמה, השגת מצות לפסח היא משימה לא קלה והאתגר החדש שלנו הוא לסיים הכל מהר ולחזור הביתה בשלום.

כשאני חוזרת הביתה אני נשאבת אל תוך המציאות הביתית, לרגעים נראה אפילו שכל זה לא נגע בי אבל בפועל אני מתקשה להמשיך בשגרה כאילו לא היה דבר. זה יוצא בדרכים אחרות - בעייפות וחוסר סבלנות, נדודי שינה ועצבים על דברים שבדר"כ עוברים לידי.

הלביאה שבי מתחילה להבין שגם היא פה בסיפור הזה - אני צריכה לאפשר לעצמי לנשום, לעבד את הדברים שעוברים עלי רגע לפני שאני מתפנה לחזור לשגרת הבית.

אני מבינה שכמו שתפקידי הוא לא לשפוט או להמעיט בערכם של הקשיים והעניינים שלהם - כך אני צריכה לעשות גם לעצמי.

אני חייבת לעצמי את האפשרות לעצור לרגע לפני שאני נכנסת הביתה או ממשיכה לתפקד - לנסות לדבר או לכתוב על מה שהרגשתי, על מה שנגע בי, לתת לזה מקום

ואז להכנס הביתה קצת יותר משוחררת.

זה לא פשוט ואני לא תמיד מצליחה לעשות את זה במירוץ החיים אבל היום זה חשוב מתמיד.

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon