הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

מיתוסיולוגיה

"לך אל הנמלה, עצל"

"לנוח? רק בקבר"

"יש מלא לעשות, העבודה לא נגמרת"

מכירים את זה שאתם עומדים במטבח כשמולכם ילדים שרועים על הספה בסלון ובוהים בתכנית עם דמויות מוזרות שלובשות בגדים זרחניים? כל מה שבא לכם, באותו הרגע, להפסיק את החגיגה ולחלק הוראות הפעלה – "אתה, לך למכולת להביא חמאה", "את – תורידי את הזבל" ו"אתה לך תסדר את החדר, אני לא העוזרת שלך".

קשה, קשה לנו לחיות עם אמירות הכנף ("המיתוסים") ואני לא יודעת מה אתכם, אבל אמירות הכנף המשפחתיות הן הירושה של כל דור לדור הבא, הירושה היא לא רק מהפה אל החוץ – ככה אנחנו באמת חושבים!

אנחנו חיים את המיתוסים ואת הביטויים האלה, זה פשוט מדהים כשאני מוצאת את עצמי מוציאה מגרוני (וזה לא נדיר בכלל) אמירות ששמעתי עוד בילדותי – באותו טון, אותה אינטונציה ואפילו באותו ההקשר.

מה בעצם קורה פה? מה שקורה זה שאנחנו הופכים אותם למכונות עבודה, כאלה שלא יכולים לעצור ופשוט לא לעשות שום דבר(!) מועיל, היום הם המתנגדים לנו ומחר הם הופכים להיות בדיוק כמונו!

כל כך הרבה דפוסי מחשבה אנחנו יורשים מהדורות הקודמים (חלקם, בדוק! לא רעים בכלל) אבל חלקים אחרים בחרתי לגדוע במעבר הבין-דורי בביתי, אני מאמינה שלפעמים ה"בטלה" או "אי-עשיה" היא לא רעה בכלל, השתחררתי! אני כבר לא מתוכנתת דרך המיתוס, אני מביטה במציאות ותכלס, גם להם מגיע רגע של עצירה.

רוצים לקרוא עוד פוסטים של שילי? הרשמו לדיוור בוואטסאפ בקישור

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon