הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

מכבים את הטייס האוטומטי

הבקרים שלי הם בית משוגעים אחד גדול, אני קמה בשש בבוקר ומכינה את כל מה שהם אוהבים (ארוחת בוקר, ארוחת עשר ואת ארוחת הצהריים) ומתחילה במשימה הקשה מכולן ... להעיר אותם!

07:00, 07:05, 07:10... כבר 07:20! והטייס האוטומטי שלי מתחיל להיכנס לפעולה – אני מאחרת לפגישה והפקקים שבדרך, הבוס על הראש וכל החגיגה...

כל בוקר אותו הסיפור, אף פעם אין לנו פנאי או כוחות להתמודד עם זה – וזה פשוט נשאר שם, וחוזר על עצמו כמו תקליט שבור בוקר-בוקר.

"יאללה קומו כבר"... אני מתחננת ומצהירה "אני לא לוקחת אתכם!", "טוב, אז תאחרו – זו הבעיה שלכם!", "מה נסגר אתכם?"

מכירים את אמירות הללו?

כל בוקר אותו סרט חוזר, כשאני כבר יוצאת מהבית אני מתבאסת על עצמי, בעיקר כשאני נואמת להם את "נאום המלכה" כל הדרך לבית הספר...

התקליט השבור הזה... כבר אמרתי?

מתי כבר אנחת, אבין שהטייס האוטומטי שלי צריך לעצור.

יום אחד הם יאחרו, יום אחד יצאו בלי סנדביץ' ואם הם גדולים מספיק יום אחד הם ילכו לבד ברגל. אם יאחרו לבית הספר זה יהיה ממש שלהם.

כמה קשה לנו לשחרר את האחיזה?! להבין ש"לטחון בשכל" כל הזמן לא "עושה את העבודה".

אנחנו לא צריכים למצוא להם פתרונות, אבל אחרי ההתמודדות עם ה"מחיר" אפשר להתבונן יחד איתם ולראות מה הם צריכים.

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon