הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
חפשו לפי תגיות

הבלוג של "הבית"

לטאטא מתחת לשטיח מעלה הרבה אבק


משעות אחה"צ אני יוצאת למסע היומי שלי... שיעורי בית, חוגים, הסעות בין חברים... זה רוצה ממני משהו, והשני רוצה ממני משהו אחר.

ואני? מחפשת לי כמה דקות של שקט מהלו"ז הצפוף של היום.

וכבר אנחנו רגע לפני ארוחת הערב, כולם כבר בבית – כל אחד במחשב, בפלאפון, בטלוויזיה, בטאבלט...

כבר שבע וחצי, מתחילה לארגן את כולם לארוחה, אני מעדכנת אותם שכל המסכים צריכים להסגר, והם מתיישבים לשולחן, הם לא כל כך מתלהבים אבל מבינים שאין ברירה, אחד מהם לא מוכן לקבל את "רוע הגזירה".

מכירים את זה? הבכי, העצבים, הצעקות?

אנחנו נוטים לעבוד בשיטת "כיבוי שריפות" כי אין לנו כוח, אנחנו אחרי יום עבודה ארוך, אחרי טיפול במגוון בעיות וסידורים מפה ועד להודעה חדשה.

האם זה לא "לטאטא מתחת לשטיח"? כולנו עושים את זה, כי אין לנו את הכוח או הפנאי להתמודד, ומחכים ל"הזדמנות הבאה עלינו לטובה לטפל בסוגיה". אבל האבק הזה צץ, כל פעם מחדש... מצטבר ואז יוצא בקיצוניות בהתקפת זעם באמצע הקניון, במפגש עם מכרים, בחרדות ו....

הקושי שלו, שלנו לא נעלם. הצורך לתת ביטוי, לפרק את הדברים, לראות ולהבין נמצא שם ועד שלא ניתן לזה מקום ונדבר את כל זה הוא ימשיך להתעופף מהקצוות של השטיח.

כאשר אנחנו או ילדינו עוצרים מהעשייה, כמו למשל רגע לפני השינה, אנחנו פוגשים אותם, את התסכולים והפחדים, את אותם הרגעים שקשה לנו להכיל במהלך היום.

הילדים שלנו לומדים מאיתנו להיות בפעילות כל הזמן (גם מול המסכים, זו פעילות 😊) ובכך להימנע מלהתמודד עם התחושות שעולות. אבל הן שם וחשוב לפגוש אותן, לתת להן מקום.

תנו לילד שלכם מקום לדבר על מה שקורה לו, זה יאפשר לו לעבד את הדברים ולהעיף פחות אבק מסביב.

שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon