הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

שלא נדע עוד צער! אמן!

כאשר אני נכנסת לחושך של "דיאלוג בחשכה", אני לא באמת יודעת איך עיוורים מרגישים אבל לומדת להתנסות עם חוש אחד פחות. כאשר אני חושבת על משפחות השכול אני לא באמת מבינה מה הן מרגישות, כי אין דרך להסביר זאת.

ימי הזיכרון גורמים לי לעצור, לקחת את הזמן ולהתבונן על ילדי שגדלים וצומחים בארצנו הלא פשוטה, שעתידה ממש בקרוב לצרף אותם לשורותיה ואני פוחדת... אני עומדת בטקס לידם ומנסה לתפוס את הרגע, לזכור את התחושה והדמעות מאיימות להתפרץ והלב מתמלא.

מרכינה ראש ומשתתפת בצער המשפחות שאיבדו את היקר מכל ומקווה שלא נדע עוד צער! אמן!

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon