הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

אני שילי - ואני אמא הליקופטר...

אני לא מתביישת בזה - הבאתי את ילדי לעולם ורוצה להיות שם בשבילם כשהם זקוקים לי, אני מתאימה את גובה הטיסה לכל אחד מהם וזזה הצידה כשהם מסתדרים. נכון שזה סובייקטיבי אבל ערוץ פתוח ביננו מאפשר לילדי להרגיש בנוח ולהגיד מה מתאים להם ומה לא.

יש כאלה שלא רואים את הדברים כמוני, שחושבים שהילדים מפעילים אותי, שאני לא נותנת להם מרחב לצמוח ושבעצם הם מתעצלים כשמשהו לא מתאים להם, אבל פועלים היכן שנוח ונעים. אני לא מאמינה שילדים נמנעים סתם... שהם בוחרים לא להצליח, אבל כן מאמינה שיש משהו שמונע זאת מהם ואת זה צריך לזהות ולנסות לפרום את "הפלונטר".

"היועצים" מוסיפים: "לא שאני רוצה להתערב... אני מקווה שזה בסדר שאמרתי לך את דעתי... את צריכה לתת להם פשוט להתמודד עם המציאות. לא לקחת את הצד שלהם ולא לגונן עליהם. העולם בחוץ אכזר והם יצטרכו להתמודד איתו במוקדם או במאוחר."

נו.. טוב... זה בטח לא עוזר! הרי לא משנה באיזה גיל אנחנו או ילדינו, כולנו זקוקים לאהבה, לקבלה ולידיעה שיש טוב במה שאנחנו עושים, שזה נותן כוח ועוזר.

ילדי יודעים שאני פה תמיד בשבילם ולכן יכולים לבחור...

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon