הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

אמא/אבא של שבת

השבוע עלה לרשת סיפור על ילדה "אמא של שבת", אשר הכינה יחד עם אביה עוגה לכבוד האירוע. אימה מספרת על ההתרגשות וההכנות וגם מתארת את האכזבה שבאה לאחר מכן, כאשר הילדה ראתה איך הילדים זורקים את העוגה שהכינה, בעוד "אבא של שבת" מחלק מתנות...

זה לא חדש, שהורים מקבלים מידי פעם "שיעורי בית" במסווה של משימה לילדים. אמא/אבא של שבת, עץ משפחתי, בניית דגמים, חנוכיות ועוד. "שעורי הבית" שלנו ההורים אינם נובעים מהעובדה שילדינו "לא אחראים" אלא משום שהמשימות האלה לפעמים גדולות עליהם או שמראש נועדו להתערבות הורית.

השאלה היא: איפה עובר הגבול בין "בואו נעשה ביחד" לבין "לעשות את העבודה עבורם"?

אני מאמינה שכאשר מדובר במשימה שניתנת לילד, רצוי שינסה לבד, אך אם הוא פונה לעזרה או אם המשימה ניתנה כמשימה משותפת להורה ולו, אני רואה הזדמנות זו כמתנה, ניצול המטלה לזמן משותף של הורה וילד, אך אין זו בהכרח התפיסה של כל הורה.

מה דעתכם? איך הופכת משימה תמימה ומשמחת לחוויה מעציבה שעלולה לגרום עוגמת נפש? מה תפקידנו בכל זה? מה תפקיד המורה או הגננת?

חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon