הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

על שינויים, קשרים ודרך עצמאית לילדים

'עוף גוזל, חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך..."

השיר הזה היה שיר סיום החופה שלנו, עמדתי וחיבקתי את אבא שלי חזק חזק ושנינו בכינו.

בכינו מאושר וגם בכינו שכל מה שהיה עד עכשיו כבר לא יהיה עוד - שהקשר המיוחד שבנינו ישתנה ולא יהיה כפי שהיה.

היום, כשאני 'ילדה גדולה' אני יודעת שהחיים הם לא שחור ולבן ושהמעברים בחיים לא מנתקים אותנו מחיינו הקודמים - כי לא רק שהקשר המיוחד שלי עם אבא נשמר הוא אף התחזק מאוד - הוא תמיד היה ותמיד ישאר העוגן שלי.

לפני כשבוע איתי, בני הבכור, עבר דירה לראשונה בחיו והוא רק בן 21.

במשך שבוע שלם סחבנו ארגזים, יצאנו למסע קניות בחנויות שנותרו פתוחות, פתחנו את המחסנים של כל הקרובים ומצאנו שם 'אוצרות' שיהפכו את הדירה של איתי וחברתו לקן הראשון שלהם.

ואיך אני מרגישה עם כל זה אתם בטח שואלים?

אני שנתתי לילדיי חיים ושמרתי עליהם תשעה חודשים בבטן מסתכלת עליהם בכל יום ורואה איך הם צועדים בדרכם העצמאית - בכל יום עוד קצת ועוד קצת והיום איתי עובר לדירה משלו וזה הכי טבעי בעולם, חלק מהדרך.

רגע לפני שפרש כנפיים דברנו והזכרנו לו שהבית הזה הוא הבית שלו ושאנחנו פה בשבילו תמיד, לא משנה איפה הוא חי.

שיתפנו אותו שאנחנו מתרגשים יחד איתו מהמעבר ושאנחנו מאמינים בו ומקבלים בזרועות פתוחות את החברה שלו.

אנחנו פה, 20 דקות נסיעה ולא נעלמים לשום מקום – הוא לא נפטר מאיתנו כל כך מהר 😊 כי הקשר שלנו אומנם עובר שינוי אבל הוא חזק מתמיד ואת זה הוא יבין, כמוני, רק בעוד זמן מה.



חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon