הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

על 'יוצאים מהכלל - דיכאון לאחר לידה של רוני קובן'

אתמול בערב ישבתי מרותקת למסך וצפיתי בסדרה 'יוצאים מהכלל - דכאון לאחר לידה'.

על המסך ראיתי אמהות שקשה להן. כאלה שהרגישו בושה מכך שהן לא מתחברות לתינוק שלהן, אימהות שמתקשות לומר שהן אוהבות את התינוק הזה, נשים שמרגישות ריקות - נשים שמרגישות רע עם עצמן.

אני לא סבלתי מדכאון לאחר לידה אבל אתמול כשראיתי את התוכנית נזכרתי עד כמה החיבור שלי לילדיי לא היה לי אוטומטי מיד כשיצאו לאוויר העולם. אני זוכרת שכשחביב היה מגיע החיבור שלו איתם היה מידי ואם זה לא מספיק גם כל מי שהגיע לבקר מיד 'התעלף' מהילדים אבל לי זה לקח זמן.

הייתי עוד כאובה מהלידה, עוד לא היה לי רגע שלם איתם לבד בכדי להכיר, להתחבר, להפנים, לקלוט ולהרגיש שאני יכולה ומסוגלת לטפל בהם. הרגעים האלה היו אמנם רגעים קצרים אבל לא פשוטים.

כל מה שעבר לי בראש בסרט נע היה 'מה, אני אמא לא טובה?' 'אין לי את זה, פשוט אין' או 'איך יכול להיות שסחבתי אותם תשעה חודשים וברגע אחד שהם יוצאים אני צריכה להתרגל?'. לא הבנתי למה הדבר הזה לא מתקיים בי באופן אוטומטי.

היום, אני יודעת עד כמה זה טבעי, שזה חלק מתהליך ושצריך לתת לתהליך הזה מקום.

חבל שלא יכולתי ללטף אותי, את האמא הצעירה שהייתי, ולומר 'זה בסדר'.

בסרט של רוני קובן שאני מאוד ממליצה לכם לראות נפתח השער ל'מרכז חווה' בתל השומר שבו אנשים טובים עושים עבודת קודש של ממש, הם נמצאים שם עבור אמהות ברגעים הכי שבריריים ועוזרים להן לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו.

אל תתביישו לשתף, זה מציל חיים!

הורות היא דרך לא פשוטה - אנחנו מרגישות את הקושי ולפעמים לא מעניקות לו מקום.

אני כאן בשבילכן - בבית של שילי הכל לגיטימי.

שמרו על עצמכן, שילי.



חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon