הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
חפשו לפי תגיות

הבלוג של "הבית"

אמא בהפעלה

מה קורה לנו כשהילד שלנו מספר על מקרה שקרה? עד כמה אנחנו מופעלים מהסיפור שלו? האם אנחנו פונים להבין את הפרטים הקטנים? האם אנחנו מציעים פתרונות? האם אנחנו מבקרים/שופטים/מציעים חלופות?

שנים הייתי מופעלת על אוטומט מכל סיפור הקשור ללימודים.

'לא הלך לי במבחן', 'לא הבאתי את המחברת הנכונה והמורה כעסה', 'אני לא יודע על מה היא דברה בכיתה'... ברגע ששמעתי/קראתי ועוד לפני שהם בכלל סיימו את המשפט אני כבר שלפתי את החרב (טוב, במקרה שלנו זה הטלפון) מוכנה ומזומנה לפנות למי שצריך על מנת להגן על הגוזל שלי ולדאוג שהדברים יסודרו.

ומה בעצם היה כאן?

צצה הילדה הקטנה שבי שנזכרה במורה חנה שמשכה לה באוזן והביכה אותה על יד הלוח מול כל הכיתה.

אותו ילדה שהיה לה קשה בבית הספר ולרגע התבלבלה בינה לבין האמא שהיא היום – ערבבה בין שני הסיפורים ושכחה שלילד שלה אין את המורה חנה והוא בכלל בסיפור אחר.

ומה בסה"כ הילד רצה לומר לי? הוא רצה לשתף אותי ברגע שהיה לו, רצה שאהיה איתו בלי לפתור לו את הבעיה או לדרוש ממנו לעשות דברים אחרת. הוא כבר את אי הנעימות שלו קיבל בבית הספר. עכשיו הוא רק רצה לבוא לשתף, לקבל חיבוק ולשחרר.

במפגשים שלי עם הורים לא פעם עולה נושא הסיפורים שהילדים מביאים לפתחנו, על אותם סיפורים שמפעילים אותנו ששולחים אותנו לפתור ולסדר את המצב. לכל אחד מאיתנו יש כפתור שמפעיל אותו ברגע וחשוב שנכיר אותו ונבין מה הוא עושה לנו ועד כמה הוא מונע מאיתנו את היכולת להקשיב.

התפקיד שלנו הוא להקשיב לילד שלנו כשהוא משתף אותנו - ננסה להבין יחד מה היה שם שהשפיע עליו, הוא זקוק לנו שנעזור לו לתרגם את הסיטואציה, שנהיה איתו כשהוא מתרגם את המחשבות לעצמו.

כשבפעם הבאה הילד שלכם יגיע עם סיפור נסו להיות איתו ולהניח בצד את הסיפור שלכם – הוא לא זקוק ליותר מזה.




תיוגים:

שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon