הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
פוסטים קודמים

הבלוג של "הבית"

לדבר זה לרפא - יום השואה בבית של שילי

שנים ברחתי מיום השואה - לא יכולתי לראות סרטים ובטח שלא לשמוע עדויות כי האמנתי שכשאני לא שומעת זה גם לא חודר את השריון שיצרתי לעצמי.

לא רציתי לעסוק בזה ובטח שלא לפתוח את הפצע שאף אחד במשפחה לא דיבר עליו.

סבא שלי, הצלם רודי ויסנשטין, הצליח לברוח רגע לפני התופת - הוא הגיע ארצה כצעיר עם מצלמה בידו כשהוא משאיר מאחור את בני משפחתו ומתאזרח בתל אביב הלבנה.

עד מהרה הפך לצלם המתעד את הבניה של היהודי-הישראלי החדש, את מקימיי הארץ ואת רגעיה המשמעותיים ביותר. אולי הייתה זו גם הסיבה בגללה הסתתרנו כולנו מאחורי העדשה של סבא מבלי לדבר על מה שהותיר שם - באירופה.

היום, אני מבינה דברים אחרת - היום אני רוצה לשמוע את העדויות, אני מחפשת את אלו שכן רוצים לדבר, הרוצים להשמיע כי היום אני מבינה שהיה כל כך הרבה על מה לדבר, לשתף ושהקושי היה שם אך יצא בדרכים אחרות. הקושי שם וגם הדחקות לא מצליחות להסתיר דבר.

היום אני מבינה שלדבר זה לרפא, זה לעבד, זה לעכל, זה לשמוע את עצמי, את האחרים, זה לתת מקום.

ביום השואה, אני רוצה להגיד רק דבר אחד – דברו, דברו, דברו - דיבור עושה פלאים.


חפשו לפי תגיות
שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon