הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
חפשו לפי תגיות

הבלוג של "הבית"

לא שמענו, לא ידענו, לא דיברנו

סוף השבוע היה סוער מבפנים ומבחוץ - העיתונים והרשתות החברתיות התמלאו בסיפורי זוועה על הטרדות בבתי ספר, סטורים זוועתיים על ילדה מסכנה, חשיפה של אימוג'ים נוראיים בקבוצות וואטסאפ כיתתיות, פורנוגרפיה.. נגיעות ושליחת ידיים לעבר ילדות בבתי הספר, חשד לאונס של קטינה ע"י בן כיתה ועל אטימות של משרד החינוך... חזרתי מסופהשבוע הזה מתוסכלת מאוד.

אותי זה תופס בבטן הרכה. אני אוכלת סרטים ולא מאמינה איך הגענו למצב הזה אבל אני שמחה שהיא נחשפה – כי רק כך נוכל לטפל בתופעות מבלי לטאטא אותן תחת השטיח!

כמה חשוב שילדינו יבינו שדיבור הוא הפתרון!

אנחנו כאן בכדי לעזור לכם, ילדינו היקרים, לא צריך להתבייש ולהסתיר, הקורונה הוציאה החוצה הרבה מאוד חלקים שהיו שם קודם אבל עכשיו זה פשוט משפריץ החוצה – וזו הזדמנות לטפל, לתקן ולמגר!

אתמול כששאלתי מנהלת בי"ס איך יכול להיות שמורה שנמצאת בקבוצת וואטספ כיתתית לא רואה מילים גסות או קישורים גסים? והיא ענתה לי שהמורים רואים אבל כבר אין להם כוח להתמודד.

אז זהו – צריך שיהיה לנו כוח. כוח לטפל בנפגעים וגם בפוגעים. דעו לכם, שני הצדדים הם קורבנות של אותה מציאות.

בטקסטים שפורסמו בסטורי עם חומרי הניקוי (קישור בתגובה הראשונה) היה משפט אחד שנגע בי ואני הולכת איתו – "וככה הם אלי" שכתבה הפוגעת. מה זה אומר? מה קורה בבית שלה? למה היא צריכה לפגוע בחלש? מאיפה בא כל הרוע הזה?

אומרים שהכל מתחיל מהבית אז יאללה – בואו נחשוב יחד איך אפשר לשנות (ולו דבר אחד) שהילדים שלנו יצאו לבית הספר או לכל מקום אחר ויוכלו לדבר במקום להתנהג את הרגשות והקשיים שלהם.

זה צו השעה - אל תשכחו את זה.


תיוגים:

שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon