הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
חפשו לפי תגיות

הבלוג של "הבית"

הבעת קושי של קטנטנים

השבוע היתי בייביסיטר ללביא (הנכד החמוד שלי) וכבר ברגע הראשון, כשההורים שלו עמדו לצאת מהבית, הוא התחיל לבכות ולכעוס.

הסתכלתי על לביא הקטן בן השנתיים והמחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה – מה נסגר? הרי עצרתי את כל עיסוקי ובאתי להיות רק איתו, עמדתי והכנתי אוכל... ותכלס, יכולתי לשכב על הספה בבית וקצת לנוח... וזו קבלת הפנים שאני מקבלת?!?!?

שמעתי את הקולות שעלו לי וניסיתי לשים אותם בצד כי מה שחשוב בסיטואציה זה לא מה עולה לי אלא איך אני יכולה לשים את מה שעולה לי בצד ולראות את לביא הקטן.

ראיתי את התסכול, ראיתי שקשה לו, שהוא מנסה בכל הכוח להגיד שלא נעים לו. שהוא רוצה את אמא ואבא, שאחרי יום שלם בגן הוא רוצה את ההורים שלו ולא את סבתא, שאמא בהריון ועוד חודשיים בע"ה יולדת... גם זה בטח לא קל לו.

אני פוגשת הרבה משפחות שבהן לילדים קשה למצוא את המילים להגיד מה קשה להם, הם בעצמם לא תמיד מבינים מה מפריע (גם מעל לגיל שנתיים) אבל אם תנסו לשנות את הפרשנות שלכם תוכלו לראות שזה לא נגדכם אלא הבעת הקושי שלהם.

ככה יהיה קל יותר לא להתייחס למעשה אלא לילד ולקושי שהוא מבטא.

וללביא הקטן – מה קרה שם? לא התייחסתי לבכי ולכעס ולא אמרתי לו שזה לא נעים לי אלא דברתי איתו על הקושי שלו – אמרתי לו שזה בטח לא קל שאמא ואבא הולכים, שהוא רוצה שהם יחזרו – שאלתי אותו מה יעזור לו. צלצלנו ודברנו קצת בוואטסאפ וידאו, אבל מה שמאוד עזר היה שהוא רצה לצאת לטייל וכך היה.

אז אם ראיתם סבתא עם ילד מתוקי בן שנתיים בגמזו מטיילת בשבע וחצי בערב ברחובות עם בימבה – תדעו שזה אני 😊


תיוגים:

שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon