הצטרפו לרשימת התפוצה 
פוסטים נבחרים
חפשו לפי תגיות

הבלוג של "הבית"

בין מלחמת המפרץ למשבר הקורונה

היום לפני 30 שנה... איפה היתם?

אני למשל הייתי חיילת משוחררת לפני הטיול הגדול עם מועד לפסיכומטרי ושלל תכניות על 1991 ופתאום מי הגיע לקלקל לי את כל החגיגות. נו? סדאם חוסיין בכבודו ובעצמו!

בינואר 91 הבנתי שאם לא אאטום את החדר, אקנה שלל שימורים ואשכור עשרות קלטות וידאו אף אחד(!) בבית הוריי לא יעשה את זה.

אף אחד לא האמין אצלנו שסדאם יעיר אותנו באמצע החלום השלישי עם ה'בומים' שלו בדיוק בשעה 02:00 בלילה, בומים שהדהדו בכל תל אביב במשך דקה ארוכה... ובכן, זה "העיר" את כל המשפחה וגרם לכולנו להבין שזה אמיתי.

הימים עברו ופתאום ראיתי את הוריי - האנשים החזקים, הידענים וה'מסתדרים' חסרי אונים.

קלטתי שההורים שלי לא כל יכולים, פגשתי אותם פגיעים ולא יכולים להציל את העולם, אפילו לא אותי.

ולמה אני מפליגה במחוזות הנוסטלגיה? כי המציאות שלנו לא שונה מהמציאות שהייתה אי שם לפני 30 שנה.

גם היום הילדים שלנו פוגשים אותנו חסרי אונים אבל מה קורה לנו הפעם, שלא קרה בזמנו?

הפחד של הילדים הוא שהם אלה שיכולים להכניס את ה"אויב" הביתה, הפחד להדביק אותנו, להדביק את סבא וסבתא.

אז מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? מה יכול לעזור?

לדבר על זה.

כן, אתם לא מבינים כמה זה עוזר, זה משחרר אותנו מהקושי ומאפשר לנו להקשיב למה שהם מביאים.

פעמים רבות אנחנו לא פנויים למה שהילדים מביאים ואז, ברגע אחד, אנחנו משנים כיוון ואומרים "אל תדאג, בוא נשחק", "זה לא נכון, אין לך מה לחשוש" כי פשוט קשה לנו להיות עם זה.

אם נבין שאלו מנגנונים שנמצאים בתוכנו ושצצים כשקשה לנו, נוכל להעזר בחברה, בבן משפחה או בקבוצות הורים (כמו שלנו) על מנת לדבר את זה ולשחרר את מה שעל הלב. כשנמצא מילים לפחדים ולחששות שלנו יהיה לנו קל יותר להתפנות לשמוע את הילדים.

זכרו – מה שיש לנו על הלב הוא שלנו וחשוב לא להעמיס אותו על הילדים שלנו.

כשנצליח להשתחרר מהמנגנונים שלנו נוכל להתפנות למה שהם זקוקים לו ולמה שהם מביאים, האמינו לי זה עובד מנסיון.

לא פשוט לדבר על פחדים וחששות אבל זה מה שיעזור לילדנו לעבור את התקופה הזו בשלום.


שמור על קשר
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon