איך נגרום לילדנו לשתף אותנו במה שקורה להם? 

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להבין את הילד שלנו ולחזק את הקשר איתו היא דרך הקשבה.
 

כולנו רוצים שילדנו ישתפו אותנו במתחולל בחייהם או בראשם ומצד שני אנחנו מתקשים מאוד לשמוע שקשה להם, מה עושים?
 

אנשי המקצוע מציעים לנו לייצר את הקשר בצורה מלאכותית ע"י יצירת הזדמנות לשיחה ואני דווקא רוצה להציע לכם משהו אחר – להפוך את הדיאלוג לחלק טבעי בקשר המשפחתי, להפוך אותו ממשהו מאולץ או מלאכותי לחלק בלתי נפרד המשתלב כחוט השני בתוך הקשר, ליצר את ההזדמנויות מתוך מקום טבעי ובכך 'לתפוס את הרגע'.
 

יש דרכים רבות לשיחה, לא תמיד היא רק במילים. במאמר נדבר על הדרכים בהן תוכלו לנסות ולהבין את הסימנים המילוליים והפיזיים שיוצרים הזדמנות האותנטית לשיחה.
 

אז בואו נתחיל!

להקשיב ולאפשר דיאלוג זו משימה קשה ולא לחינם אנחנו מפספסים אותה פעמים רבות לאורך היום. קשה לנו באמת להתפנות, לנתק את עצמנו מהעשייה האין סופית שנדרשת מאיתנו ולהצליח להקשיב למחשבות והתחושות שיש לכל אחד מהילדים שלנו.
 

בעולם העמוס ומלא המשימות, הקשבה הופכת להיות עוד משימה בשלל המשימות שלנו. צריך לשמוע, לנתח את הבעיה ולצאת עם פתרון.
 

הילד שלנו הלך לגינה וטיפס על המגלשה, כשירד נפל וקבל מכה.
הוא מגיע לאמא בוכה.
אמא: 'וואי מה קרה? איפה נפלת, נו..נו..נו... למגלשה. לא יפה. רוצה סוכריה?'
 

מה היה פה?

לילד שלנו כאב, כי הוא נפל, הגיע לאמא שתהיה איתו.
אמא – מיד יצאה לפעולה, שאלה מה קרה
והאשימה את המגלשה שעמדה שם בשקט ולא ממש התערבה.
לבסוף, על מנת לפתור את הבעיה ולעבור הלאה – נתנה סוכריה.
 

לאמא היה קשה להיות עם הקושי של הילד שלה. רצתה לסדר עבורו, להעביר את הקושי. להתקדם הלאה. הרי היא הגיעה לגינה בכדי שיהיה כיף.
 

הילד שלנו בא אלינו ורוצה לשתף אותנו, רוצה להיות רגע עם הקושי שלו ולנו זה קשה .
קשה לנו להקשיב מבלי להתערב,
קשה לנו לחשוב ולהרגיש את הקשיים.
לא פעם זה מפגיש אותנו עם דברים שעולים לנו, הזיכרונות, יכולים להפריע לנו להקשיב למה שהילד שלנו מביא כרגע.

זה טבעי וזה קורה לכולנו ומה שאני מציעה לכם הוא לנסות לשים לב לזה, לתת לזה מקום ולדבר על זה.
אל תדברו על זה עם הילדים אלא עם מישהו שיכול להקשיב ולעבד יחד אתכם את הדברים (בן משפחה, חבר קרוב או במעגל אימהות כמו ב'בית של שילי'), אפשרו לעצמכם להבין מה שלכם ומה של הילד - נסו לא לערבב את מה שקורה לו עם הסלט שכולנו מביאים איתנו.

 

הילד שלנו זקוק להקשבה בה הוא יודע שאנחנו סומכים עליו, שאנחנו נמצאים עם מה שעולה ולא מנסים לפתור לו את הדברים. בפעם הבאה כשהילד שלכם יפנה אליכם תוכלו לנסות להבין ממנו מה הוא מרגיש באופן 'נקי' יותר, תוכלו לברר מה הוא חושב על הקושי שלו, היכן  הוא רואה שזה קורה לו .

אני כבר אומרת – אני לא הולכת להגיד לכם שזה קל! אין הורה שלא נופל בזה גם אחרי שנים של ניסיון.
 

גם לי, תמיד תהיה הנקודה שמפעילה אותי שמקשה עלי בזמן אמת השולחת אותי לפעול על  אוטומט. ככל שנצליח לעצור ולהתבונן, השריר הזה יעבוד טוב יותר.
 

אנחנו פה עם מה שהוא מביא ועם מה שהוא רוצה לשתף, עזרו לו לראות מאיפה זה בא ואפשרו לו לפרש/לפתור/להבין בעצמו. עודדו אותו בכך שהחליט לשתף, בכך שהוא יכול היה לראות מה קשה ולא פחד מהשיתוף -  כבר זה המון! לעיתים לא צריך יותר מזה, הילד שלנו הכי חכם להבין מה הוא צריך.
 

זכרו, אנחנו לא שם שבשבילו כל הזמן, אנחנו לא יכולים להיות איתו ולפתור לו את הבעיות כל הזמן.
 

לא תמיד קל לנו לקבל את כל "הצרות" שהילדים שלנו מביאים איתם ואם לכל זה מתווספים התקף זעם, בכי, נדנוד, כאבי בטן ועוד אנחנו רק רוצים לסיים את הפרשייה ולהשקיט את המצב.
 

האם ילד כועס, מרביץ, מפתח כאבי ראש/בטן וכו מייצר דיאלוג?
בהחלט כן, לעיתים הילדים שלנו לא יודעים לבטא במילים, התפקיד שלנו הוא לתרגם את ההתנהגות שלו ולעזור לו להביע את מה שהוא מרגיש.

אז איך נעשה את זה? האם יש דרך שתוכל להביא אותנו להיות שם בשבילו?
 

  • כבר דברנו על זה שהתנהגות היא שפה ככל השפות. היא לא באה נגדנו אלא באה להביע את מה שקשה לילד שלנו להביע במילים. אם נסתכל על זה כך יהיה לנו יותר קל ונוח לבוא ולהיות איתו עם זה.
     

  • חשוב לתפוס את הרגע שמתאים לילד שלנו ולא תמיד זה הרגע שנראה לנו נכון. יש ילדים שיעדיפו לדבר שהדברים קורים ("חמים") ויש כאלו שירצו לדבר שהדברים קצת נרגעים ("מתקררים").
     

  • לפעמים הילד שלנו ירצה דווקא לדבר לפני השינה, במקלחת, בארוחה, במעלית או בדלת. שם אנחנו צריכים לשים לב לזה ולנסות לתפוס את הרגע.
     

  • הילדים שלנו לא באים לשתף בזמנים הכי נוחים. הם דווקא יבוא שאנחנו עסוקים ויצטרכו או ירצו עכשיו.
    שימו לב לזה. תבינו שהוא רק רוצה לדעת שאנחנו שם בשבילו. אחרי שתבינו את זה, אז יהיה לכם יותר קל להגיד לו שאנחנו רוצים לשמוע אותו ונהיה פנויים ב... (כמובן להיות פנויים בזמן שקבעתם – הוא מחכה לזה).
     

  • כשאתם מתפנים לילד שלכם, תעשו זאת ממש. אל תתנו לאף אחד להכנס באמצע כי עכשיו אתם שם בשבילו.
     

  • שתפו את הילד שלכם במה שהבנתם מדבריו. כלומר, חזרו על מה שהילד אמר ובררו איתו אם הבנתם את זה נכון. נסו להשתמש במילים שלו ובהגדרות שלו.
     

  • כאשר הילד שלכם מספר הוא לא תמיד ברור. רגשות הם דברים לא ברורים. ישנה עננה מעל המחשבות ותפקידנו כהורים הוא לעזור לו להזיז את העננים ולהראות בברור את הסיטואציה ואת מה שהוא מרגיש בתוכה. נוכל לעשות זאת דרך שאלות.  

    שאלות הן דבר מסובך.צריך לשים לב לכמה נקודות: האם הן מאפשרת פתיחות? האם הן מאפשרות לכל מה שעולה לעלות? האם אנחנו נשארים עם זה או רצים לפתרון ולהזדמנות לקבל תשובות ולהמשיך הלאה? האם אנחנו שואלים כי אנחנו רוצים לחנך? להטיף? לגרום להם להבין את הדברים אחרת?

    • שאלות כן ולא הן שאלות חוסמות וסוגרות.

    • שאלות כמו 'איך היה בבית הספר או הגן?' הן שאלות בעיתיות כי הן עלולות להגמר ב'כיף'.

    • שאלות שמתחילות ב:'למה..'גם הן בעיותיות כי כבר מזמן הן הפכו למין תלונה סמויה – "למה לא סדרת את החדר?", "למה את כל הזמן בוכה? ", ולא תמיד הילד יודע את הסיבה לדברים שהוא מרגיש.  
       

  • אני ממליצה להשתמש בשאלות טבעיות – אלו שאלות שעולות באופן ספונטני כי אתם לא מבינים ורוצים לחקור ולהבין מה קרה. נסו דווקא לבוא מהמקום הלא יודע (מהמקום שאתה באמת רוצה לדעת ולשאול).
     

כל משבר, בעיה או קושי היא הזדמנות לשיחה והבנה. אל תפספסו אותה.
הילד שלכם מחכה לכם שם, הוא זקוק לכם, הוא צריך אתכם
קשה לפעמים לראות את זה, זה לא פשוט – אי אפשר לעשות את זה לבד.
 

אני פה בשבילכם לברר, לתרגם ולצעוד יחד.

שילי

לפרטים ולהרשמה:

 

מיקום: מרכז הפעילות בשוהם, אך ניתן לקיים מפגשים בערים נוספות. 
 

מי אנחנו:
הבית של שילי נוסד על ידי שילי פרלמן, אם לארבעה ילדים, שבעקבות התמודדות עם אתגר אישי מורכב ולא צפוי, החליטה להתמקד במה שחשוב לה – משפחה והקשרים בתוכה.
 

מוזמנים לקרוא מה כתבו עלינו.