תינוק חדש במשפחה – איך נכין את עצמנו ואת ילדינו לשינויים הקרבים?

לא משנה כמה ילדים יש לנו בבית, כניסתו של ילד נוסף משבשת את הסטטוס קוו, זו כניסה המצריכה הערכות מחדש, עלינו להכין את עצמנו לשמחה שמגיעה אבל גם לקושי המגיע יחד איתה. לא פשוט להתמודד עם תינוק חדש בבית, עם הקשיים שלנו (והעייפות המצטברת) ועם הילד ה"גדול".
 

לעיתים, הורים משתפים אותי שהילד הגדול חזר להתנהג בדרך ילדותית יותר, מתנהג באלימות, מתייחס בזלזול ועוד... למה הוא עושה את זה? מה גורם לו "ללכת אחורה"?
 

חשבי איך היית מרגישה אם למשרד שלך פתאום היו מכניסים עוד עובדת שצריך לחלוק איתה את המשרד, היא תשב מעתה במקום שלך ואת תועברי למשרד אחר, שגם הוא אחלה. לא תשאלי את עצמך למה? מה פתאום שיקחו לי את המקום ואת הדברים?! מי היא בכלל שכך תשתלט? המחשבה הראשונה שעולה היא הדאגה למקום שלך בארגון, מול הבוס והעובדים האחרים.


אנחנו, בבית של שילי, מאמינים שהילד מבטא דברים שעוברים עליו דרך התנהגויות ודרכים נוספות.
 

הילד שלנו חרד על מקומו, מרגיש שמעמדו השתנה, מרגיש שזונחים אותו וזה לא ממש משנה שאנחנו מנסים למצוא את הזמן להשקיע גם בו.
 

איך נצליח לשמוע את מה שמאחורי ההתנהגויות? איך נעזור לו לתת מילים למה שהוא מרגיש? מה קורה לנו ההורים בהתמודדות הזו?

האמת היא שאין נוסחה או דרך פעולה מסוימת להגיע לכל זה, מה שכן, חשוב להבין שזמן יחד "אחד על אחד" מאפשר לנו את הקשב הנחוץ בכדי לקלוט את המסרים ואת התחושות של הילד שלנו.

אז איך מתחילים?
 

  • בטח תשאלו אותי מאיזה גיל צריך לדבר עם הילד? הרי הוא קטן ולא תמיד מבין. אז תדעו לכם שאני מאמינה שצריך לשתף כבר מגיל אפס, הילד שלנו לא נולד עם שפת הרגשות שאותה אנחנו אמורים ללמד אותו. 

    ילדים לא תמיד מדברים, לפעמים הם פורקים את הרגשות שלהם דרך מעשים (בכי, צעקות, התפרצויות, שתיקות, מריבות, מכות וכו).
    אל תיבהלו מזה, אל תנסו לעצור את זה, מאוד מתסכל להיות בצד ההורה במצבים כאלה, אתם רק רוצים שזה יפסק ולמצוא פתרון מהיר – אבל אני מציעה לכם משהו אחר - קחו את הסיטואציה הזו כהזדמנות, נסו לעזור לילד שלכם לפרוק ולאחר מכן עזרו לו למצוא מילים לרגשותיו.
     

  • ילדים קטנים לא תמיד יצליחו לשתף באמירות כמו "אמא אני מפחד שלא יהיה לי יותר זמן איתך" או "אמא, האם יקחו לי את המקום?" אבל הם כן ישאלו "איפה אני אשן?" "מתי אמא שלו תבוא ותקח אותו?" "איפה הצעצועים שלו?!" "מתי נחזיר אותו?" כל דרכי הביטוי הללו מבטאות רגשות, תחושות ופחדים של הילד שלנו.

    שאלות מהסוג הזה מאפשרות לנו להבין מה קורה לילד ולכן רצוי לא לענות לו בתשובה קונקרטית, לא לבקר/לשפוט/לתת פתרונות כי לא את זה הוא מחפש, בררו איתו מה הוא חושב שיקרה, כך תוכלו לשמוע ממנו על הפנטזיות והדאגות המסתובבות בראשו.
    דברים אלו מעוררים פחד והתנגדות ולמרות זאת אני מציעה לתת לשאלות והמחשבות מקום, הן פותחות פתח ומאפשרות שיחה אמיתית שיכולה לשחרר את הילד מה'סרטים' ומאפשרת לנו להבין את התחושות והמחשבות העמוקות ולקבל את השינוי.

    כשאנחנו מדברים עם הילד, מבינים אותו, נותנים לו לפרוק – זה תהליך בו הילד מוצא מקום לתחושותיו ומרגיש פחות בודד עם זה, התהליך לא קורה בשיחה אחת, כדאי כמובן לדבר גם לפני הלידה וגם תוך כדי האירועים שאחרי. 
     

  • הילדים שלנו מרגישים שהם מאבדים את מקומם, הם צריכים  למצוא מחדש את מקומם במבנה המשפחתי

    פתאום אמא עסוקה בתינוק ולא בו, פתאום מגיע התינוק הזה שלוקח לו את המיטה, פתאום אומרים לו שהוא  גדול  לכן הוא לא צריך צעצוע זה או אחר,
    חשוב לזכור שמבחינת הילד, הוא נצמד לחפצים ואולי גם להתנהגות התינוקית כי הוא מרגיש שלוקחים לו את מקומו.

    לכן חשוב לא לעשות שינויים שקשורים לילדים לפחות 3 חודשים לפני מועד הלידה ואחריה.
    תכננו את השינויים בקפידה. אם החלטתם להעביר את ילדכם למיטת גדולים, עשו זאת אפילו קצת לפני הזמן ואם הוא קטן מידי אז תשיגו לכמה חודשים עוד מיטה. אותו דבר בנושא החדר והחפצים.
     

  • להשאיר את הילד בתמונה

    סביב הלידה יש הרבה אי וודאות הגורמת לילד שלנו להרגיש "מחוץ לתמונה", לכן חשוב (אבל ממש לא חובה, יש ילדים שזה מכביד עליהם ויש לשים לכך לב) לשלב אותו בהכנות לקראת התינוק החדש, בדרך זו גם יתאפשר לכם לבדוק מה עולה אצל הילד מבחינה רגשית, איך הוא מגיב לעשייה ולתינוק שבדרך ולנהל על כך שיחה.

    חשוב לזכור שעשיה יכולה לעזור אבל היא אינה פותרת את הקושי שלו אלא היא עוד דרך להבין ממנו מה הוא מרגיש.

    כמה נקודות פרקטיות שיוכלו לעזור לכם:
     

    • הכנה – הקשיבו לו, לדמיון שלו ולחששותיו העתידיים, שתפו אותו, בקצרה, בנוגע למה שהולך להיות, ספרו לו על כך שהתינוק צריך הרבה עזרה כי הוא לא עצמאי. 

      אי אפשר לדעת מה יקרה אבל חשוב לא להגיד שהכל נשאר אותו דבר. הציגו לילד את ה"תמונה" בפשטות. שיבין שאנחנו לא שוכחים אותו, שזו דרך החיים ולאט לאט האח שלו יגדל ויוכל לעשות יותר ויותר דברים לבד.
       

    • הציעו לילדכם לארגן יחד את הפינה של התינוק. תינוק הנכנס למשפחה לוקח את המקום הנפשי של הילד שלנו, חשוב לשים לב שאנחנו לא לוקחים לו גם את המקום הפיזי. שיתוף הילד בענין זה נותן לו הרגשה שהוא חלק מזה ושולט בזה ושלא לוקחים לו בלי להסביר.
       

    • הילד רוצה להרגיש שאנחנו שמים לב גם אליו, בכדי להעניק לו את התחושה הזו אנחנו יכולים להעניק לו תשומת לב בדמות מתנה קטנה/חוויה משותפת וכו' שתזכיר לו שאנחנו חושבים עליו ורואים אותו.
       

    • יקח לילד שלנו זמן לקבל ולאהוב את התינוק החדש  – הוא לא בטוח עד כמה הוא  שמח מכל המהלך הזה. חשבו על עצמכן, האם מיד אהבתם את הילד שלכן כשהוא נולד? זה תהליך לכל בני המשפחה שדורש את הזמן שלו ולכן אל תנסו להשתיק את הרגשות האחרים ואל תצפו ממנו להיות שמח, לרצות לתת לתינוק מתנה או להשתתף בטיפול בתינוק.
       

    • תיזהרו מלהרחיק את הילד או לא לאפשר לו לגעת בתינוק, אם הוא רוצה להתקרב חשבו בניכם מה הגבולות שלכם ותנסו לתת את זה עם גבולות שלא יפגע בתינוק (לדוגמא שאמא נמצאת לידו).
       

ומה איתנו?
 

  • כשנולד לנו ילד לא קל להתחבר אליו, מצופה לאהוב אותו ישר אבל זה תהליך שלא קורה מיד – אנחנו מרגישות לא בסדר אבל זה נורמלי וטבעי - תנו לתחושה הזו מקום.
    ההיריון הוא החלטה הורית שקיבלנו וילדנו צריך להתמודד איתה, זה לגמרי בסדר שהוא יתקשה, שירגיש מקופח, מתוסכל וזה לגמרי טבעי
    לנו יש קשיים משלנו סביב זה – צריך להזהר לא לשים את הקשים שלנו על הילד .
     

  • משהו קורה אחרי שנולד התינוק, פתאום אנחנו רוצים שהילד הגדול שלנו יתנהג בבגרות שימו לב זה אצלכם, בדרך זו אתם נוטלים ממנו את הזכות להגיב בדרך שהוא מגיב אצלו זה יכול להיות ההפך. אל תצפו ממנו מה שהוא לא ואל תדרשו ממנו "להתבגר" ביום אחד.
     

  • תני לעצמך מקום להיות נעזרת, לדבר על הקושי, לקבל תמיכה בדרכך החדשה.
    גם לך, גם לבעלך וגם לילדים שלכם.
    עזרה היא דבר חשוב אבל היא חייבת להתאים למה שאת באמת צריכה.
    כדאי שזו לא תהיה רק עזרה פיזית אלא זו גם יכולה להיות עזרה אחרת: שיחה עם חברה קרובה, מטפל, קרוב משפחה – כל מי שיכול לשמוע ולהכיל אותך בימים כאלה  ואת הרגשות העולים מהשינויים.
     

  • הכינו את כלב הרוטווילר בכניסה לבית.
    בחרו בקפידה מי מגיע, מי עוזר ומה מתאים לכם שיהיה שם. זו תקופה עם הרבה עומס רגשי ופיזי ולא תמיד העזרה, המינון והזמן שלה מתאים לך. את תצטרכי להגיד מה את צריכה (ולפעמים לדרוש/לעמוד על זה) ולפעמים תצטרכי גם עזרה ממישהו נוסף (בן הזוג, חברה/אמא) שידאג לצרכים שלך.
     

  • כשיש עוד ילדים בבית צריך לפנות להם את הזמן שלכם – הם צריכים אותו יותר מתמיד. אם תארחי ותהיי בפעילויות כאשר הם במסגרת, כשהם יגיעו "יגמר לך הסוס" ובקושי תסיימי את היום.
    תני לעצמך זמן לנוח ולהשתקם בשעות הבוקר, כך שתהיי עם קצת יותר כוחות ב"שעות הקשוחות" של אחר הצהרים.
     

  • אם אפשרי, מצאו עזרה לשעות אחר הצהרים לכביסות, אוכל, החלפה – כשמישהו אחר יטפל בדברים האלה את תוכלי להתפנות לתת תשומת לב לילדים/ להאכיל בשקט / לשחק או סתם לשבת איתם. הלחץ אחר הצהרים – לרוץ מדבר לדבר גומר אותנו.
     

תינוק הנכנס הביתה מבלגן את הסדר הקיים, בכדי שתוכלי לתת את כל הזמן והמקום הרגשי לילדים, גם את צריכה מקום וזמן לעצמך – לפרוק את התסכולים, הרגשות, הקשיים והתחושות.

חשוב שתעניקי לעצמך מקום לעצירה ולהתבוננות על השינוי.

מזמינה אותך להיפגש ולדבר על הכל.
אני פה בשבילך

בשעה טובה ומזל טוב
שילי

לפרטים ולהרשמה:

 

מיקום: מרכז הפעילות בשוהם, אך ניתן לקיים מפגשים בערים נוספות. 
 

מי אנחנו:
הבית של שילי נוסד על ידי שילי פרלמן, אם לארבעה ילדים, שבעקבות התמודדות עם אתגר אישי מורכב ולא צפוי, החליטה להתמקד במה שחשוב לה – משפחה והקשרים בתוכה.
 

מוזמנים לקרוא מה כתבו עלינו.